<h1>יחוסי תנאים ואמוראים לרבינו יהודה ב"ר קלונימוס משפירא רבו של הרוקח — ערך חגי הנביא</h1>
<h2>דף י:</h2>
גרסי' בקידושי' פ"ב האומ' לשלוחו צא והרוג את הנפש הוא חייב (ושלוחו) [ושולחו] פטור, שמאי הזקן אומ' משום חגי הנביא (שלוחו) [שולחו] חייב ולא איתבריר טעמ' אי חייב בדיני אדם משום דגלי קרא ואותו הרגו בחרג בני עמון ושני כתובי' הבאין כאחד אין מלמדין או חייב בדיני שמים בדינא רבא, פי' דינא רבא נ"ל כההיא דאילו נערות [כתובות ל' ע"ב] ובסנהדרין פ' אחד דיני ממונות [ל"ז ע"ב] דדין ד' מיתות לא בטלו דמי שנתחייב הריגה או נמסר למלכות או לסטין באין עליו, וכההיא דאילו הן הגולין [מכות י' ע"ב] דדרש רשב"ל ואשר לא צדה כאשר יאמ' משל הקדמוני מרשע' יצא [רשע] במה הכתו' מדבר בשני בני אדם שהרגו את הנפש אחד בשוגג ואחד במזיד ולזה ולזה אין עדים וכו', עד זה שהרג בשוגג נופל על המזיד והורגו הרי זה דין חמור ממש כאילו הרג בעדים והתראה, וקסבר שמי דדינו דהשולח כהורג אלא [לא] מסור לאדם, וכה"ג גר' בשבועות פ' שבועת הדיינין [ל"ט ע"ב] דגבי נשבע לשקר הוא ורשע' דמשפחתו בדיניה דנשבע לשקר ורשע דעלמ' בדין חמור, אבל לא בדינא רבא והיינו דמשני הכא קאמ' דינא רבא דינא [זוטא איכא בינייהו] היינו בדין רוצח, רק חמור (חמור) משאר עוברי עבירה, שמשפחתו אין מוחין אלא מ"מ נידונין אבל לא כעבריין נשבע לשקר אותן שלא מיחו במשפחתו נידונין כדינו, אבל רשע דעלמ' שהחזיקו בידו בדין חמור ולא כמוה[ו] צדיקי דהכא בדין הקל, היינו סברא דשמאי מפי חגי באומר לשלוחו להרגו, ורבנן סברי שולחו פטור מדין כמוהו אבל נידון כחמורה.
